לנושא האמנות הפלסטית התוודעתי לראשונה בחוות הנוער הציוני בירושלים בהגיעי ארצה (1956) שם פעל בית מלאכה קטן לאמנות שימושית. לכאן היית מגיעה פעמיים בשבוע גדולה (ו' שרוקה) עוגן, שניהלה את המחלקה לקרמיקה ב"בצלאל" שנטעה בחניכי החווה את האהבה לאמנות בכלל ולפיסול קרמי בפרט. כעבור מספר שנים  היא מינתה אותי לאחראי על בית המלאכה בימים בהם היא נעדרה ודאגה שחלק מעבודותיי יוצגו בתערוכה ב"בית העם" בירושלים שסקרה את תולדות הקרמיקה בישראל בין השנים 1932 -1962. בספר אותו חיבר המבקר הנודע ד"ר גדעון אפרת   (The beginnings Of Israeli Ceramics ) הוא כתב כך: "התרומה הגדולה לתערוכה היא היצירה של חניכי חוות הנוער הציוני ... וכפי שניתן לראות ביצירה הקרמית (שבהנחייתה של גדולה שוויג- עוגן) אוסף חיות ופיגורינות מתווה את הדרך להתפתחות חדשה בארצנו. מצטיינות בעיקר הפיגורינות של נער מהגר בן 16 שעלה ממרוקו  (עבדכם הנאמן) שעבודותיו הוצגו לצד יצירותיהם  של חוה סמואל, הדוויג גרוסמן, מירה ליבס, ז'אן דוד, דדי בן שאול וכמובן עוד רבים וטובים ובראשם הגדולה מכולם הלא היא גדולה עוגן-שוויג הבלתי נשכחת. לצערי (ולשמחתי) הייתה לי עוד אהבה גדולה נוספת: חינוך בני נוער. 47 שנים עסקתי בחינוך (בעיקר בחינוך פנימייתי) במהלכן אף זכיתי כמנהל כפר הנוער החקלאי מאיר שפיה ב"פרס שר החינוך". "פרס שר החינוך" שנחשב לפרס היוקרתי ביותר בתחום החינוך הוענק לי ב"בית הנשיא" (אז עזר וייצמן) ברוב טקס והדר. הואיל והעיסוק בחינוך הוא תובעני מאד, אך טבעי היה שלא הותיר לי זמן לעסוק באמנות. מ עוד שבאותה תקופה לימדתי גם בסמינר להסבת אקדמאים לעבודת הוראה, גם ב"משואה" בקיבוץ תל יצחק, מוזיאון ואקדמיה לתולדות השואה ובזמן מסויים אך לימדתי באונברסיטת תל אביב כאסיסיטנט של ראש החוג למדעי החברה, הפרופסור אריאן. התוצאה הייתה שלמעשה שבתי לאהבתי את את האמנות רק לאחר המעבר לקיבוץ מגל שם קרו לי שני דברים מופלאים: נישאתי בשנית לאחר (כ 15 שנות גירושין) עם אהובתי ז'קלין, ובנוסף זכיתי להכיר דמות יוצאת מגדר הרגיל, הלא היא יהודית בר שלום (עליה השלום) שפתחה בפניי את הסדנא שלה ואפשרה לי לשוב לאהבתי השנייה, לפיסול קרמי. "אסור לחסום שר בדישו" הייתה אומרת לי מעת לעת, ואכן התמסרתי שב לאמנות ומאז הוצגו עבודותיי (שרובן ככולן עוסקות ב"קסם הבריאה") באין ספור תערוכות רבות בכל רחבי הארץ, בין השאר ב"גלריה אגם" ברעננה, שם זכיתי ליחס מיוחד של רוני עוז שיצרה שפתחה בפניי אופקים חדשים במטרה לקדם אמנים בראשית דרכם. על כך נתונה לה (ולנעמי, אםא של רוני שהיא בעצמה אמנית מהשורה הראשונה)